המשימה החשובה שנחה על כתפי יוצרי הבדיוני, מאת אורי אביב

 

אנו חיים בעולם פלאי. רובוטים בשליחות האנושות חוקרים בעבורנו את מרחבי היקום בעוד יזמים פרטיים ממדינות רבות, בהן ישראל, עושים דרכם אל החלל; אצן קטוע רגליים מתמודד במרוצים האולימפיים ודוגמנית שמצבה דומה כובשת את בירות האופנה ובימות ההרצאה הנחשבות בעולם; מחשבים המצויים בכל מקום מאפשרים לנו גישה אל מרחב קיברנטי המחולל מהפכות אישיות, כלכליות ופוליטיות ומהפיכת המידע מתפשטת אל העולם הפיזי באמצעות מדפסות תלת-ממד; הרפואה, הגנטיקה והביולוגיה הסינתטית מאריכות את חיינו בעשרות שנים אך בד בבד מטשטשות את הגבול בין בריאות ומחלה, חי ומכונה, לידה ובריאה; ובעוד שהמכונית המעופפת עדיין אינה כאן, מכוניות ללא נהג כבר נוסעות בכבישי קליפורניה. בעולם שבו חלומות האתמול הם מציאות יום-יומית, מה מקומו של המדע הבדיוני?

 

היצירה הבדיונית בכללותה, ובה גם המדע הבדיוני, מדמיינת את שלא דומיין עד כה ומעלה על הדעת את שלא יעלה על הדעת. הטקסט הבדיוני הוא האוונגרד, חוד החנית של אמנות ואומנות הסיפור. סופרים, יוצרי קולנוע ואמנים בוראים עולמות שלמים למחייתם, ממציאים דרכי ביטוי חדשות ואפשרויות חדשות לסיפור סיפורים שטרם סופרו. יוצרים דוגמת ג'ורג' אורוול ("1984"), פרנק הרברט ("חולית"), קוני ויליס ("המשכוכית"), ג'יימס קאמרון ("שליחות קטלנית", "אוואטר") ורידלי סקוט ("בלייד ראנר", "הנוסע השמיני") העניקו ממשות לרעיונות חדשים שלא דומיינו כמותם.

 

במעבדת היצירה הבדיונית מבצעים ניסויים מחשבתיים ברעיונות גדולים ובתחומים מגוונים: מדע, טכנולוגיה, חברה ופילוסופיה. מדינת ישראל עצמה עומדת לצד רעיונות גדולים רבים אחרים ששינו את פני ההיסטוריה, וראשית דרכם ביצירה הבדיונית. המסע אל הירח, חקר מעמקי האוקיינוס, מרחבי הסייבר, ההנדסה הגנטית, הבינה המלאכותית ואף מכשירי הטלוויזיה, הטלפון הנייד והטאבלט – כולם הופיעו ראשית בעיני רוחם של סופרים, יוצרי קולנוע ואמנים.

 

דוגמא מצוינת לכך היא מעלית החלל, רעיון שעלה אצל רבים אך זכה לתהודה ניכרת בזכות שילובו בספר "מעיינות גן עדן" (The Fountains of Paradise) מאת ארתור סי קלארק (1979). לבנייתו ולקיומו של מתקן אדיר ממדים שכזה תהיינה השלכות חברתיות, כלכליות ותרבותיות מרחיקות לכת, מעבר להיותו אתגר טכנולוגי עצום. קלארק נשאל מתי הוא חושב שמתקן כזה יזכה למימוש, תשובתו הייתה "בטח כחמישים שנה אחרי שכולם יפסיקו לצחוק מהרעיון". והנה, בעקבות התפתחויות מרשימות בתחום הננו-טכנולוגיה וחומרי הננו, החלו בעשור האחרון גופים שונים להתעניין ברצינות בנושא.

 

מעלית החלל ממשיכה ומהדהדת בפרויקט שהציג ב-2012 סופר המדע הבדיוני ניל סטיפנסון בכנס Solve for X של חברת Google - "מגדל 20 הקילומטרים" – מיזם מדע-בדיוני רב-תחומי במסגרת אוניברסיטת אריזונה, שבו סטודנטים, מדענים והוגי דעות מתחומי מחקר ועשייה מגוונים מתמודדים עם מימושו של מגדל שיתנשא לגובה 20 קילומטר: כיצד ייבנה, כיצד יעוצב מפנים ומחוץ, כיצד ייעשה בו שימוש, כיצד ייראו חייהם של האנשים סביבו, בתוכו ובהשפעתו, מה תהיינה השלכותיו על החברה, הפוליטיקה, הכלכלה ועוד. הניסוי המחשבתי ערב אוניברסיטה שלמה ותוצאותיו היו עבודות בארכיטקטורה ועיצוב, בהנדסת חומרים ומכונות, במדיניות ציבורית וממשל, בספרות ובאמנות.

 

חשוב לציין כי אין זה מתפקידם של יוצרי המדע הבדיוני לחזות את הרובוט, פצצת האטום או המציאות הווירטואלית, אף אם עשו כן. משימתם של יוצרי המדע הבדיוני קשה אף מעבר לכך. הם חייבים לשמור על קשר עם הקהילה המדעית, להכיר את הלכי הרוח ואת הטרנדים וללמוד את הטכנולוגיות החדישות. אך זוהי רק תחילת מלאכתם. עליהם להבין גם בממשל ובחברה, בהיסטוריה ובאתיקה, ומשימה נוספת, החמקמקה מכולן: עליהם להבין בני אדם. אם להיעזר בציטוטו הנודע של פרד פוהל, סופר מדע בדיוני בעצמו ועורך כתב העת המיתולוגי למדע בדיוני "גלקסי": "יצירת מדע בדיוני טובה צריך להיות מסוגלת לחזות לא את המכונית, כי אם את פקק התנועה". עליהם להיות מעורים בצייטגייסט התרבותי והחברתי, ללמוד את פלאי המדע והטכנולוגיה של זמנם ולהבין כיצד אלו יבואו לכדי מימוש ושיבוש (use and abuse).

 

כשסופרי ואמני המדע הבדיוני עושים זאת היטב, ומפליגים בדמיונם בעקבות התגליות המדעיות האחרונות, הפיתוחים הטכנולוגיים החדשניים והלכי הרוח החברתיים הנוכחיים, הם מובילים את כולנו במסע אל עבר הלא-נודע, כל קילומטר במסע מרחיב את גבולות הדמיון והמחשבה. יוצרי הבדיון הם מגלים, חוקרים והוגים לא פחות ממהנדסי נאס"א או המדענים ב-CERN הפועלים היום, ולא פחות ממגלי היבשות בימי הביניים או מן הפילוסופים של העת העתיקה. הם מרחיבים את המחשבה, ובעקבות זאת את השפה, ומציעים אפשרויות שלא יכולנו לשער עד כה. אנו צריכים אותם כדי שיסייעו לנו להבין מה יהיו "פקקי התנועה" של העתיד.

 

המעבדה משתלבת כפרויקט במארג יצירתי המשלב אנשי מדע וטכנולוגיה, סופרים ואת האמנים המשתתפים, במסגרתו התבקשו כולם בגזרותיהם לדמיין את שלא דומיין עד כה, ולהעלות על הדעת את שלא יעלה על הדעת.